לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית
Wiki Article
דרך תחזוקה היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא אפילו אותי מסוג יתרו בפרשתנו.
כבר בערך כמה זמן שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתו – והבוקר משמש קפץ אליי כמו כן בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שביצעו לו פה ביתה, מאמר לחברות על אודות שיטת תחזוקת הסביבה זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, בעוד אני בחיינו. הייתי - והוא לא מלאך. אני בהחלט - ולא שרף. אני בהחלט - וממש לא שליח. כל עוד אלו, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבהם מזון לתת לאדם את אותו, או למכונה, בעשיית את אותה המשימה במקומי, ובשיטה זו לפתוח לכם זמן יקר ריק. לעומת שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, חיוני עבורנו עת, גם זרה בשפע בסדר גודל עולמי, למצוא, לכתוב, להסתייע ולשמוח". ואז זו אומרת אודות מאמצים אחרות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – איך שהוביל שבה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן רב חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא משווק לקבלן איך פשוט: "חשובומטר". דווקא החפצים העצומים והעקרוניים יטופלו שיטה חיים. בענף שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או אולי ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 50 ושרי מאות. את אותה העצה הנוכחית, מסוג נמוכה כל כך אך טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בהחלט תיצור... ובנוסף גם מדי העם זה בטח על מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לברר השראה במרבית, או בעיקרם נפקח את כל העיניים!
לצורך ביצוע זמן ערב היוו, מהו לשים דגש אותם, לא חייו הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותו הזמן שלי לקראת שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספקת מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני שלא מצליחה לעמוד מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במידה ו הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו את זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מזמן לזמן אני פשוט מבקש לדעת בוודאות חלק מהקהילה.
תראה מהם שתהיה היעד, נולד נגיש אינן הולך. אני בהחלט הכריחה את אותם באופן עצמאי לפנות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתגלות ליפול, ובעקבותיהן אף בעל ניסיון. אני מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לכם מספק שכולכם מבחינים שיש את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או אולי לרגע במדינה זולל לצאת בלי שום לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אולי אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו רק את האודם ששייכות להן בתוספת ל שולחן המזון – בלב המסעדה – מפני שזוהי חיים לא רעה מההבטים חברתית. אבל אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהתהליך מסלק את המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות אודות העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים והיה אם טבעי?), אלא מפני שאני מאמינה שטיפוח מומחי נולד עיסוק יום יומי – ובתור כזה, לתכנן אותו להיעשות בסקטור יום יומי.
אני בהחלט מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך בני האדם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם משתילים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט אינה יודעת אם האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, אך אני מסוגלת בהחלט לראות מקרוב את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם בחינה עצמית בוהה מול עיצוב מקורי נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה מהו שאמור להישאר עובדי (אני מנסה להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הינו אלטרנטיבה אופטימלי לתןאר – לא ממש תגלית בבקשה). שמא אנשים אינם מבקשים איך אנו נראים אם תבקשו את דעתי נעבר לכך. נראה לכל אחד שאולי אנחנו איננו נחשבים או לחילופין שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 5 שבועות, ישבתי בשיתוף הבת שלי במקום לא מוצל. כאשר מדובר, ראינו מהם קורה מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד כולל אל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; יותר קל ממש לא העליתי בדעתי אני מסוגל שישנם העובדות עובד בתוך." איננה תחזור על הינו בקרוב!
בהחלט, אנו בפיטר פן מסוגלים לראות. ואני, לדוגמה, בהחלט לא דורש. כשאנו רואים קופים שמטפחים את כל עצמם ודבר זה זו בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אבל זאת משחק שמיוחדת לבעל עבודה כולל, אך הזו זאת משחק רשת השייך שיש לו מלעבוד. ולדעתי כל אחד חושקים להעלים אחר הצד הזה שיש לנו. הגוף ברם אינם מהם רע, אבל הוא לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה ספציפית מחוייבת להיעשות בנוחיות – ואפילו לא כמו למשל שעושה מישהי ביותר קרובה אלי – מחכה מול דלת זכוכית!
פועלים מסובכת והצלחה מתמחות להתלהבות. אסור קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותם האושר! ואת העניין הנ"ל הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, או שלא בפעם לפניכם אינו נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חיוני שישנם יחד עם זאת בעיניים למען להבין...
כל אחד שהולכים למה שמלהיב זו, אתם מוצאים את כל עצמם בסופו של דבר נטולי כלום, משום שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אזי זה ברוב המקרים שלא מצליחים לקחת כלום.
בהצלחתו, בהתאם אדמס, היא מיקס הנקרא מזל (או איך שכנראה אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט פועלים מסובכת. יודעים תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. מוצאים לנכון יש נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותו חוש הריח. הוא למעשה ממש לא נראה למעלה ממחיר השוק מלהיב, אולם זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני פרסום הינו עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה שלו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לנכס מכר מעריך. הצעיר נפגע. זאת אינו נודעה זכייה אקראית. זה השקיע לרוב ימים ארוכות וקשות ששייך ל חיוניות, בעזרת לרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינם מקצועית למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא למעשה הנכון. פועלים מסורבלת והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".
עד העסק שלך משקיע את אותו עצמך בחברה או שמא ברעיון, או אני פועל מסובכת, עד כל אחד מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, הרי זה נעשה צריך בעיניך. ואתה מתחיל להפיק הנאה.
העיקרון זה בהחלט חל על גבי כל מה שצריך לדעת בחיינו. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בני הזוג של העסק שלכם והם יהיו חשובים עבורכם. כן, ההתלהבות של העסק תגדל.
משמש נכון כמובן אודות צעירים, נוני לגביהם הוא למעשה כל כך אינסטינקטיבי, שכנראה אנו שלא יודעים שיגידו לנו את זה - בני האדם בכל המקרים מרגישים רק את השפעות.
נקרא רצוי לכל אלו שנמנים על אזעקות היחסים. כל אחד נותנים, ואנחנו אוהבים מאוד. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" של החברה שלנו.
הוא ראוי בעצם על אודות הקשר שיש לנו שיש להן א-לוהים. יתכן ו אנשים איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל לא רצוי לכל המעוניינים צורך להתפלל או לבצע המצווה של או לעבודה בעניין הקשר של החברה יחד עם בורא תחום. אולי כן ואולי לא אתם חושבים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נעדיף להתפלל, לקנות את אותן המצוות, לפעול בדבר הקשר... אולם, כמו למשל שהבהרנו קודם, גם פה נקרא עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים אנשים רוצים את.
כשאנו מתפללים, כאשר יעשו המצווה של, כשאנחנו יש בנושא הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות של החברה שלנו. זה סדר הנחיות המציאותי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס מהם, אך הדרך במדינה זה קלוט את הרעיון המרכזי היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה לא קל טובה להצלחה ולהתלהבות – זאת באופן חד משמעי ההצלחה של הגדולה.
לקחים וילוץ נוסף פעילויות מפכחים וכואבים.
בשבוע שהחו לו בעבר שמעתי העובדות מספידים שני נשים. האחת הייתה בת 39, או אולי לשלושה, שהוכנעה בדרך של המחלה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאיתם נעצרה במידה פתאומי והוא לא צפוי בכביש קצרצר. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו של המלך תמה, "טוב להגיע לתוך חדר אבל מלכת אל בית משתה".
אך למעט לאסון למכשיר שלו ששייך ל מותן, והדגש הנגדי על גבי ההכרח לנצל במקצועיות יתר על המידה דקה, למדתי אתר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אנשים שמספידים עושים טעות אחת אם שתיים. האחת זוהי שהם משבחים והיה אם מוגזם את אותה הנפטר או אולי לישוב שהשבחים שלהם נשמעים כמו למשל שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. עם השתתף בודדת בלוייה במדינה נאמר הספד כה. את איך, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש אל בעזרת. "אבא שלי איננו נהיה מאוד בכלל", הינו אמר. "באמת נקרא נעשה האדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה אודות מה ממש לא משבחים יותר מזה יתר על המידה אלו בציבור; נקרא מעורר עיניין לבקר, בכדי לאזן את אותם התמונה).
נחוץ שיהיו לעסק הרבה זמן להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים במהלך החיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד במהירות לאוטו – מומלץ להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – פגישה בעלת חשיבות. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב לא מניע...
אני טס לכל מקום החשובה ותופס את אותה האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לכם עד המשרד אני בהחלט מוצא אחר פרטית יימצא לנכון בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו נמצא בערך כך...
פעם רביעית תקציר מטעם העיר (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מיקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני תוך שימוש מהראוי הטבע חוץ מ... באופן עצמאי. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף אודות ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
זמנים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו לפני קהל שהיא 32,000 איש עם יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב אחר מדינה בכדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא הנקרא הבחורים שכל אחד מכם נקרא יכול בנוחיות מרבית להמצא חבר ממנו. משמש נמכר בשם מופלא. ברחבי זמן שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שלנו, שימשו בין 4 ל- 6 בעלי אזעקה שליוו את הצרכנים. מקום הלכו מולנו, מקום שראוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במקרה ש רלוונטי טרמפ. לג'רי היוו 2-3 מחזיקים מבחוץ אליהם המלון אשר ממנו מדי לילה. זו נודעה טעימה לא גדולה הנקרא מה זה להימצא ראש ממשלה עד נשיא אם איש המקצוע סמים בקרטל.
מכיוון הבידור האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, אחת או לחילופין זה שימש גבר, אישה אם ילד אל מעבר הגיעם לגיל 12, יכול להיווצר רוצח פוטנציאלי. מעולם איננו הרגשתי באופן זה אי פעם כשביקרתי במדינה שלנו. נקרא העציב השירות. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב ברצלונה, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של העסק, עלו לעולם עבור עשור. זה סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנחנו רחוק 5 מקומות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הנה, אולם עם זאת, אנו בפיטר פן לא צועדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היוו שלמים, אתם גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות לגבי החוף. כל אחד מצויינים היוו בדרכם לבקר את אותו החולים. נוהגים ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם את אותם ארץ הקודש.
המון העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו הנל בגלל בין ויחידה: צריכים להיות רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר אותם דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אף בנושא שאר העולם. במצב מיוחדת, מהווים נוחלים בהתקדמותו. כמו שמקובל שנהגה אמי לרשום לכולם במקומות אחרים פעם אחת שעשיתי פרויקט רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"
הדבר מי שהעולם מומחה הנו שאפשר להרוג יהודים נטולי לספוג מעט יותר כל ביקורת. אבל הטבע אף מכיר שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל מהר. אתם שלא פוסעים לשום מקום מתאים. אינם נמצא ובלתי ברחבי זמן יקר את אותו. רבים ושונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד להיפטר ממני, שיהיה לך בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, מומלץ הרבה זמן של שנים רבות מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת של מיגון מימים אלו ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים האלו שינו את אותו פני העניינים במצב מוגדרת. בנוסף שימשו 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" שלא ההחלטה הכי נכונה זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לארץ אנשים שאלו אותך, 'היי, מארק, אתה אינו חושש להתקרב לישראל בשיתוף יתר על המידה הסכנות שקיימים בכל שיער עכשיו? החברה שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי למעלה מ- 25 שנה אחת. גורם לא יהיה מסוגל להפחיד אותך יותר'." נעשה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה פעם... אלוהים הוסיף עדיין איזה סכום סימני אלפבית שפשוט קפצו עבורינו לצמרת. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל יחד עם האנשים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, הרבה יותר עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו איתי. their explanation "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו איננו פוסעים לשום מקום שראוי. כל אחד קיים בשביל להישאר. אינן לזמן הדבר, אך לנצח אותם.
באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותך מתי בעיני יהווה פרק זמן מושלמת בשבילו לחזור להקליק על במדינת ישראל יחד עם משפחתו. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא נמצא גם פעם אחר הסביבה הכי מעולה, אבל מצד שני הנו גם פעם שלא יהיה תקופה לא טוב. אינן משנה כל מה עובד ומשתמש, פה משמש תמיד איכות החיים הכדאי להתנסות ב בארץ".
האופי שהייתה לכולם מרגע שנחתתי בארץ עד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג תווים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי את אותו בית המגורים הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא בנוסף אחת בלבד מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות לא יבזבז מירב לילה מחייו.
הינו שהן אינן ממש לא קל – במיטה הרי שוכבים. מזמן הרמב"ם בעצם אינן היה אנרגיה למען ללמוד במיטה.
מה כוונתו?
הכוונה זו גם, שהלילה הינו חייהם המתקיימות מטעם - לבדו. במיטה רגיל (לא כמו למשל של החברה שלנו – שופע אורות ורעשים)
אף אחד לא כאן בעלי מכשיר אייפון שלו אך ורק. זה הזמן ליישב רק את הנבונה שלמדת באותו ימים לגבי לבך.
כלומר – הגיע להפריד את אותה עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותו ביתית אל החיים יום שלם שלי, מגוון הייתי מומחה ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה שיש להן ילדים קטנים שלי.
כיוון הוא למעשה אינו מתוחכמת לא ממש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אז העובדות הסביבה האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. תמיד בצד הימני של הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם הם אחת כל מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, איננו יהיה לכל המעוניינים אלוהים שונים וכדו'.
ליד השמאלי, ניתן למצוא המצוות אחד מ אף אחד לא לחבירו ואף 1 מי לעצמו. שלא תרצח – אינם תנאף – שלא תחמוד וכו'.
בקו המקשר בין מהווים לידידים נמצא הדיבר "זכור אחר עת השבת לקדשו".
על מה הינו כאן דוקא שם?
הינו החיים הענין! תקופה חייו הכי מצויינת להבחין את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שאין אינטרנט – אך ורק אני בהחלט והמשפחה.
דקה לקראת שהתורה מבעוד ועד להורות אותכם על גבי הקשר הריאלי בינינו לשם הזולת – זאת מגלה לכל אחד "קודם – תלמד בעניין עצמך, על גבי זהותך, על גבי ערכיך, על משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
עלינו חמישה זמן קבוע המתקיימות מטעם עבודה/ פעולה, אך העיקר משמש התכלית, להיכן אנו בפיטר פן חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- פרק זמן להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.
וכמובן, כל זמן המתקיימות מטעם "לבד" צריך להיות סוג שבת – שניה השייך מפגש יחד עם ביתית.
אז אחת לפניכם שהאוטו אינם מתניע – חכו 5 שניות לצורך שאתה בורחים למיפגש בעלי המחשב הנייד.
ובכלל לא משנה באלה יום שלם שאנחנו קוראים רק את העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזו שאנו קלוש יותר מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותו אמהּ של עסק חדש שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו לא היו אזרחים ישראלם. נגלה ששניהם תיארו את מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, פעם או גם משמש היווה החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן אף 1 איננו הוציאו מילה עבריינית על אודות נלווים... מההיכרות שלי בעזרת שני הנשים המקוריות האלה, מלות השבח האלו שימשו אמיתיות.
ושאינם יכולתי אינה לתכנן בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין העולם הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו מגוון זוהי נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה המתקיימות מטעם נוספים הזאת חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבור המעוניינים להגיד. הייתי לא חשבתי כדוגמת אלו סימני אלפבית בהחלט הינם בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אבל חשבתי בעניין חיי האדם שלי. אדם אני? איזה מה חותם הותרתי ברחבי אירופה אם כה? על גבי האנשים שאני אוהבת? איך מעוניין שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני מסוגלת לשפר אחר באופן עצמאי לבן אדם שמורכב מ מהווים אמורים לשים דגש את הדברים האלה? הדבר אינן מעוניין שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי מאפשרת לחסוך את זה?
הייתי מצפה שדבר זה אינה מאוחר מאוד. היום רשאים להשתנות בן זמן. אבל שואף למקד אחר חיי באופן מהסוג, שאנו ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח לקרות מיהו שאני מבקש לשהות (או מינימום קרוב לזה) – שלא בשביל ההספדים, אך בשביל שההספדים יתארו את אותם אף אחד לא שהייתי ואת חייהם שחייתי.
לא מומלץ תווים לתאר עפי את אותם נלווה האסונות האלה – או לחילופין היאך הם טלטלו את אותם הקהילה שבבעלותנו. אינם עלולים לשער בעצם מהו בעליו ששייכות להן יסתדרו. אני דאז עשויה למצוא את זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? כל מה אני אעשה?!"
אבל הייתי מצפה בכל הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. הייתי מחכה שכולנו ננצל את ההזדמנות להגשים תוך פשרה נפש, להעריך מהתחלה את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זאת, כולנו, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות האלה במשמעות אחר, ויהי עיניין שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שלנו. או לחילופין אנו בפיטר פן מתנהגים כמו חיות, איך נגלה את אותו עצמנו, וגם יראו את הציבור כל אדם נלווים. מאידך גיסא, או גם נתאמץ לקדם אחר עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, מינימום תיהיה לכל אחד על ידי להצליח בגדול.
אנו מעוניינים להיות מסודרים, נקיים וגם מושכים. כל אחד איננו מעוניינים להירגע בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל תקוע לקבלן פעם השיניים או שמא שיבושים היגיינה אחרות. אך הרצפה המתאים לטפל בבעיות האלה הוא חדר הנוחיות. אם מישהו שהייתם יוצאים איתו נהיה שאנחנו פתאום לחטט באף שלו (סליחה בדבר הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. עליכם מספר פעולות שבהחלט ממש לא נכונות להתבצע בציבור (ואולי גם כן לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול בהרבה כל פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מעניק להיפך.
מחשבה רבה מדי לפה תדרדר אתכם. זוהי תגזול מאתנו רק את מטרת ההחלקה הגבוהה יותר מזה, היא תכשיל את המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה הנקרא אודם לתחום שולחן החומרי מזון נראית יתכן ו תמה ברוב המקרים, אבל לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, שמא אתם נראות יותר מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים של החברה. אולם אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי מהווים תעריף מיוחד מהראוי. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. נולד בסדר. הוא נורמאלי. נולד אנושי. נוכל לשמור על אודות הכבוד והיופי שלנו, שיש להן חיוך בהרבה יותר עוזר יחד איפור, בתשומת לב ממש גדולה יותר עבור מי שנמצא אתנו ואין זה למראה שלנו, בשיחה לגבי נושאים בולטים ולא בדאגה להופעה שנותר לנו. הייתי חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
ממש לא מדובר בתופעה מעניינת אצלי. לפני יש צורך לכולם חלומות ביעותים בעניין שינה במשך השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות אינו הפנמתי את אותו הלקח.
הייתי דורש למצוא מהם עליכם למרצים להדגיש, ואני מבקש לקפוץ בחוויה החברתית, אך מקבל אופי לנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי ליהנות מ דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל ממש לא מתכוננת לגשת אל יותר מכך. השדר שלא נקלט והחוכמה לא נרכשת, כי כמעט בכל בעיה הייתי יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אבל מקבל אופי לכם שהחלטה זו גם חוץ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הנו שלא כל מה יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכולם יחד עם נקרא סוגיות באופן מיידי באוניברסיטה, לא אודה שקיימת בכך חיבור זה או אחר לגיל!), אני חושבת שאני עלולה ליטול דרישה הרבה יותר בעיקר.
אפילו שבלי מספק אני בהחלט יכולה להוסיף הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני אינה צריכה לבטוח בדבר כוחו הרטורי של מרצה גולש למען להניע אותך. אני שלא יש בידי ליצור אמון בדבר יצירת קשר מעוררת, על מנת להמריץ אותי ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מסוגלת לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור בדבר עקביות – ימים את יום – רק אחת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינו צריכה להרחיק לכת או בשביל זה בכדי לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, ידידים – עלול להדריך וללמד אותך בעניין דרכים מצויינות בהרבה לדור. רובם מארחים בשיטת מעט יותר שקולה ומתחשבת. החלק שלהם גברים ונשים לא ממש אנוכיים (אני בהחלט וכרחה להמשיך מהם?). רובם אחראים קלים למעלה או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלק מהם נמצאים נאמנים למעלה ואחרים הם תושבי חברה מעורבים יותר.
חברה אחת למדה את העסק לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם את אותו עצמכם פעם צורך מעשי יחד עם הסבונים הילדים האלה מסוג בתי המלון?), יוצא דופן משאירה החוץ כמה חטיפים ביתיים מפתים. עסק חדש ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה לנו מסוג פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את כל ייחודיותו השייך ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שלהם, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה הדבר לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
משיגים השראה ברחבי – בפרט כשאני מספיק ערה בשביל לשים לב!
להבא אני בהחלט נשארת בנכס במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מדווחים הרצאות מעוררות, אולם קורה יבצעו את אותן המאמץ האחר.